​הקזת הדם ברפואה הפרסית, כפי שביסס אבן-סינא, נועדה לטהר את הגוף מעודפי נוזלים ודם כדי להחזיר את האיזון בין ארבעת נוזלי היסוד ("המזג").
​בשיטה הפרסית, הדגש הוא על ניקוי פיזי של הדם עצמו, ולכן לעיתים נעשה שימוש בכמויות גדולות יותר להפחתת עומס וחום מערכתי.
​לעומתה, הקזת דם ברפואה הסינית מתבצעת בכמות מזערית של טיפות בודדות בלבד, מתוך מטרה לעורר את זרימת הצ'י (האנרגיה) במרידיאנים.
​בעוד שהגישה הפרסית מתמקדת בטיהור והתחדשות הנוזל החיוני, הגישה הסינית רואה בהקזה כלי ממוקד לשחרור חסימות ותקיעות מקומית של דם ואנרגיה.